אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו

לך לך

הרב אליעזר ג. שם-טוב

תחושת עוולה היא אחת החוויות המדכאות ביותר שבן-אנוש עובר. מכניס בו תחושה של חוסר ערך וחוסר-אונים, מוציא לו את 'האוויר מהגלגלים' וקשה להמשיך הלאה.

לעתים קל לראות כיצד הכאב שחשנו נחוץ, ואפילו מועיל. אבל לפעמים לא. כאשר לא רואים תועלת פונים לאפיק האמונה: להאמין שאין מכך תועלת, או להאמין שאכן ישנה.

על איזה יסוד אפשר לבסס את האמונה שה'עוולות' שבוצעו נגדי הן באמת לטובתי, מעבר לרצון להאמין בכך כדי להקל על הכאב?

גישה אחת היא לחשוב על הסיבה האמיתית לסבל שלך. אם היה בכוחו של הפרט לגרום לך נזק, זה לא בהכרח אומר שזה לטובתי. אך מכיוון ששום דבר לא קורה במקרה, והקב"ה – המקור לכל הטוב – הוא שהחליט שעליי לסבול, לכן אין ספק שזה לטובתי, גם אם אני לא מבין בדיוק כיצד.

והנה אנו מגיעים לאחת השאלות הפילוסופיות הבסיסיות, המאתגרות והמעניינות ביותר: כיצד ניתן ליישב את שני היסודות ביהדות של 'בחירה חופשית' ו'השגחה פרטית'? למי יש את השליטה האולטימטיבית במה שקורה בעולם, לבורא עולם או לאדם? אם נאמר שהקב"ה הוא זה שקובע כל מה שקורה כל רגע בכל היקום, האם זה לא אומר שלאדם אין חופש בחירה במעשיו ולכן הוא פטור מאחריות על מעשיו? ואם האדם הוא האחראי להחלטותיו, ובגלל זה מגיע לו שכר או עונש, האם לא משתמע מזה שאין להקב"ה המילה האחרונה בכל המתרחש בעולמו ואכן לא כל 'עוולה' יש בו תועלת בשבילי?

אנו מוצאים תשובה אפשרית לחידה הזו בפרשת השבוע, לֶךְ לְךָ [1]. בתיאורו של אחד האירועים החשובים בתולדותינו, המכונה 'ברית בין הבתרים', מספרת לנו התורה כיצד, בין היתר, אומר הקב"ה לאברהם אבינו במעמד ההוא כי צאצאיו יעברו דרך בת ארבע מאות שנות עבדות, ולאחר מכן הוא יעניש את הפושעים וצאצאיו ייצאו ב'רכוש גדול' [2].

שאלה פשוטה מאוד קופצת בעת קריאת הטקסט הזה: כיצד ניתן להבין שהקב"ה אומר שהוא יעניש את מבצעי רצונו? אם הקב"ה הוא זה שמחליט שצאצאי אברהם אבינו יצטרכו לעבור תקופה של עבדות, מדוע יעניש את אלה שיבצעו את רצונו?

אחת התשובות אנחנו מוצאים ב'יד החזקה' של הרמב"ם [3]: אמנם הקב"ה החליט שהעם היהודי צריך לעבור תקופה של עבדות, אך הוא לא קבע מיהו המצרי הספציפי שיבצע את הגזירה. כל מצרי אינדיבידואלי, ברמה האישית, הפעיל בחירה חופשית מלאה, הוא שהחליט להרים את ידו ולהכות את העבד העברי ובדיוק על אותה החלטה מגיע לו להיענש.

המשוואה המקראית הזו שבה על עצמה כל הזמן בחיי היומיום שלנו: הקב"ה מחליט מה יקרה לכל אחד ואחת מאיתנו אך לאו דווקא מי יהיה המוציא לפועל. אם אלוקים יחליט שאני צריך להפסיד 200 ש"ח, לכל אדם יש עכשיו את האפשרות לבחור להיות זה שיגנוב אותם ממני. הוא ייענש על החלטתו לעבור על האיסור לגנוב, אך אלמלא החלטתו של הקב"ה שעליי להפסיד אותם, אף אחד בעולם לא היה מסוגל לבחור לגנוב אותם ממני. תחשוב רגע: יש לך אפשרות לבחור לקפוץ מן הגג וליפול ארצה; אין לך אפשרות לבחור לקפוץ מן הגג ולעוף כמו ציפור.

כאשר קורה לנו משהו לא נעים בחיים, במקום לכעוס על ה'שליח' הנסיבתי, נזכור את המקור האמיתי ואת הגורם לכאב, ושהמטרה היא — ללא ספק — לטובתנו. השלב הבא הוא לחפש איך נצל את המציאות החדשה לטובה.

—————————————

1. בראשית, יב:א-יז:כז.

2. שם, טו, יג-יד.

3. הל' תשובה פ"ו.