פרשות מטות - מסעי
הרב אליעזר ג. שם-טוב
אחת השאלות המטרידות ביותר היא: האם אני נמצא במקום הנכון או האם עלי לשנות או להתקדם?
האם עלי לשאוף ליותר או להסתפק עם מה שיש לי, להיות "שמח בחלקי"?
האם מספיק כל מה שעשיתי עד עכשיו? אפשר לנוח בלי להרגיש אשם כי אני אולי מזניח משהו?
אנו מוצאים פתרון מעניין בשמות הפרשיות של השבוע: מטות ומסעי [1]. כתוצאה מחישובים הקשורים ללוח שלנו, אנו קוראים השבוע שתי פרשיות, שם הראשונה, "מטות" (="שבטים"), על שם פתיחת הקריאה,"וידבר משה אל ראשי המטות" והשני, "מסעי", כשמו, על שם פתיחת הפרשה, "אלה מסעי בני ישראל...".
בלי להיכנס אפילו לתוכן המגוון של שתי הפרשיות, יש כבר ב"כותרת", חיבור שני שמות הפרשיות, לקח עבורינו.
"מטה" ו"שבט" הם שני ביטויים שניתנים להחלפה, אבל יש הבדל משמעותי ביניהם. אמנם מובן המילים הוא "ענף", שבט הוא ענף חי שמחובר עדיין לעץ או שנכרת לא מזמן ועדיין טרי ומלא שרף; מטה הוא ענף שנכרת מהעץ מזמן, ונהי' יבש וקשה.
לא מוזר, אם כן, ששמות הפרשיות המחוברות ונקראות השנה כפרשה אחת, מסמלים מושגים לא רק שונות אלא נגדיות, שהרי "מטות" הוא סמל של סטטיות ו"מסעי" מסמל ההיפך, תנועה?
פה טמון פתרון לשאלה שלנו. אין סתירה בין יציבות ותנועה תמידית. אדרבה: אחת תלוי' בחברה. אין לערבב בין יציבות וסטטיות, ואין תנועה סימן של חוסר יציבות. דוקא היציבות והנחישות מאפשרות שגשוג ושינוי; כשיש חוסר בהירות והחלטיות, אמנם לא זזים אבל זה רחוק מיציבות. מדובר בשיתוק שלא מאפשר להתקדם ולשגשג.
ה"עימות" בין שני הערכים של "מנוחה" ו"תנועה" מאוד שכיח בעידן שלנו.
הרבה יהודים חושבים שעליהם לבחור: להישאר "תקועים" בעבר, "כבולים" ע"י ערכים ואורח חיים של אבות אבותינו או להשתחרר ולהתקדם לפי ההגדרות של העולם המודרני ה"נאור" והמתפתח, ולקבוע אורח החיים לפי ערכיו.
האם זה נכון? האם החיים הנאמנים לתורה ומצוות מונע ממני שגשוג והתקדמות? האם עלי להתנתק מהעבר והזהות שלי כדי להצליח בהווה ובעתיד?
שם המשולב של פרשתינו -- מטות-מסעי -- נותן לנו פרספקטיבה אחרת. לא רק שאין סתירה בין הנאמנות למסורת שלנו וההתקדמות, אלא שאחת תלוי' בחברתה. דוקא מי שיש לו שרשים עמוקים וחזקים מצליח יותר לפרוח ולשגשג. למי שחסר לו בסיס חזק ובריא, קשה לו מאוד להתקדם; בדרך כלל הוא צף. אולי יש לו תחושה שהוא בתנועה תמידית --ולא תקוע בעבר-- אבל ייתכן מאוד שהוא באמת סטטי ובכלל לא נע אלא מונע ע"י הזרם מסביבו. התחושה שלו לא קשורה למציאות.
ישנו דין בהלכות כשרות שממחישה רעיון זה באופן ברור:
אחד הגורמים הקובעים את כשרות בשר בקר ועוף זה מצב בריאותו לפני שחיטתו. אם יש קלקול בגופו שבגללו לא יוכל לחיות 12 חודש, נחשב כ"טריפה" ואסור לאכול מבשרו; "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ."[2]
ישנם הרבה הלכות הקובעות איזה מצבים מהווים מצב של טריפה ואסור לנו לאכול מבשרה ואיזה לא ומותר לנו. אחד מהדיונים הוא כשבהמה או עוף נפלו מגובה לא רגיל. האם יש לחשוש לקלקול רציני כתוצאה מהנפילה או לא? התשובה היא: תלוי. ייתכן שכן וייתכן שלא. איך אפשר לדעת, אם כן, האם הבהמה או העוף נטרפו על ידי הנפילה או לא?
ההלכה נותנת לנו כמה סימנים. אם מדובר בבהמה או תרנגול, רואים אם יכולים עדיין ללכת 4 אמות (בערך 2 מטר) בצורה רגילה, בלי לגרור רגל. במקרה ומדובר בברווז, שמים אותו לתוך נהר. אם רואים ששט נגד הזרם, סימן שהוא בסדר. יש עוד עצה: שמים קש על המים לצד הברווז ורואים האם הברווז מתקדם או האם זורם באותו קצב. אם מתקדם לקש סימן שיש בו מספיק כח לנוע, והוא כשר. [3]
הסימן האמיתי של התקדמות זה כשנעים בכח עצמי ולא בגלל הזרם שמניע מבחוץ. כשהמניע הוא הסביבה אכן מי שנמצא שם נראה כמתקדם הרבה ומהר, אבל ייתכן מאוד שהוא שתוק וסטטי ורק מובל על ידי מניעים שהם לגמרי מחוץ לשליטתו.
בנוגע לנאמנות למסורת, יש להכיר שיש הבדל גדול בין להיות "סגור" ולהיות "מוגדר". מי שיש לו הגדרות ברורות בחיים, יותר קל לו לשמוע למי שחושב אחרת, כי לא מפחד ולא מתבייש מעמדתו. לפעמים דוקא ההוא שמחשיב את עצמו כ"נאור" ו"פתוח" ואין לו שום הגדרות ברורות ומושתתות בנושאים קיומיים הוא זה שסוגר את עצמו ומגביה כל מיני מערכות הגנה, כי בתוך תוכו הוא מרגיש חשוף ו"צף".
המסר של השבוע הוא שיש לעבוד בשני תחומים: 1) להדק הקשר שלנו עם העצם שלנו הבלתי משתנה; 2) לפתח המיוחדיות שיש לכל אחד ואחת מאיתנו ע"מ לתרום למטרה ההיסטורית שלנו כעם.
נ. ב. אחרי כתיבת שורות אלה קרה לי משהו שעוזר לי להמחיש יותר את כל הנושא. נכנסתי לרכב על מנת לבקר חבר. סלולית הפלאפון שלי גססה וחיברתי אותה ע"מ להטעינה ולהפעיל את הGPS. אוי ואבוי! החוט לא פועל!! מה עושים? מזל שהי' לי חוט אחר, ככה שהצלחתי להטעין הסלולית, להפעיל את הGPS ולהמשיך הלאה.
נו? אז מה הלקח?
כדי להתקדם בחיים צריכים להיות מחוברים למקור החיים!
____________
1. במדבר ל, ב – לו, יג.
2. שמות כב, ל.
3. שולחן ערוך, יורה דעה, סי' נח, סעי' ז.
コメント