שופטים
הרב אליעזר ג. שם-טוב
מחשבות אובססיביות הן אחד הגורמים השכיחים לתחושת מצוקה ודיכאון. מי שסובל מזה או מכיר מישהו שסובל ממנו לא צריך הרבה הסברים כדי להבין עד כמה זה משתק.
איך נפטרים ממחשבות משתקות שכאלה?
מסופר על אדם שנאבק עם מחשבות שליליות טורדניות. הוא הלך להתייעץ עם רבו הרב שניאור זלמן, ידוע בכינויו "אדמו"ר הזָקֵן", מייסד תנועת חב"ד. הרבי שלח אותו להתייעץ עם חסיד מסוים שגר בכפר הסמוך. "הוא יכול לעזור לך להבין איך לשלוט במחשבות לא רצויות", אמר.
החסיד, מלא תקווה, לא בזבז זמן בדרכו לכתובת שקיבל. כשהגיע ליעדו, די מאוחר בערב, מצא את הבית נעול, אך ראה שיש אור דולק בפנים. הוא נקש בדלת, אך איש לא פתח אותה. הוא דפק חזק יותר. ואין שום מענה. הוא החל לצעוק "פתחו את הדלת! אני קופא מקור!" ועדיין אין קול ואין עונה. בלית ברירה הוא נאלץ לשכב לישון בפינת החצר.
בבוקר פתח החסיד את דלת ביתו ובירך את החסיד לשלום.
"מה מביא אותך לכאן?" שאל בחביבות.
"באתי לבקש ממך עצה. אבל לפני שאעשה זאת, הייתי רוצה לדעת מדוע לא פתחת לי את הדלת אתמול בלילה. דפקתי וקראתי הרבה זמן. אין לך קצת רחמנות? ומה עם הכנסת אורחים?" שאל החסיד.
"תראה, זה הבית שלי, אני בעל הבית כאן. אני זה שמחליט את מי להכניס ומתי. לא אכפת לי כמה דפיקות או צעקות ישמיע, בבית שלי אני הבוס. עכשיו, מה הייתה השאלה שלך?"
"תודה. קיבלתי את התשובה שחיפשתי", השיב החסיד לבעל הבית המבולבל, שהפך למנטור שלא במודע.
פרשת השבוע, שופטים [1], נפתחת בציווי ה' "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". במובן הבסיסי הכוונה היא לאחריות הקהילה להציב שופטים במבואות הערים על מנת לקבוע את ההתנהלות הנכונה בכל תיק נתון, ומשטרה שתפקידה לוודא את ביצוע פסיקות בתי המשפט.
חכמינו מסבירים שבציווי הזה יש קונוטציה ויישום גם בחיים האישיים היומיומיים. האדם הוא כמו עיר קטנה [2]. שבעת "השערים" שדרכם עוברת התנועה אל "העיר" האישית וממנה הם עיניו, אוזניו, נחיריו ופיו. באחריותנו להציב "שופטים ושוטרים" בשערים אלו. אנחנו צריכים להחליט ולשלוט במה שאנו מאפשרים להיכנס ל"עיר" שלנו ובמה שנאפשר לצאת ממנה.
נדרשים שני דברים על מנת להגשים מטרה זו: "שופטים" שיקבעו מה כדאי ומה אסור לראות, לשמוע ולאכול, ומה כדאי ומה אסור להוציא מפינו, ו"משטרה" שתבטיח את היישום בפועל של קביעת ה"שופט". לא כל כך קשה לדעת מה נכון בכל מצב. כל שעלינו לעשות הוא לעיין בשולחן ערוך או לדון בכך עם רב מוסמך. האתגר האמיתי הוא בכל הנוגע ליישום מה שאנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעשות או מה שאסור לנו. כל אחד מאיתנו שהתחיל אי פעם דיאטה כלשהי מכיר היטב את התהום הפעורה בין לדעת מה עלינו לעשות לבין הביצוע בפועל.
איך מיישמים בפועל את מסקנות ה"שופטים" שלנו?
אנחנו צריכים "שוטרים". בעוד ה"שופטים" מייצגים היגיון, טיעונים והוכחות, "משטרה" מייצגת את ההיפך: כפייה, כפייה ללא מקום לוויכוחים. בחיים האישיים היא מייצגת משמעת; לאלץ את עצמנו להתנהג בפועל לפי מה שנכון על פי הפרספקטיבה האובייקטיבית של החוק, גם אם האינסטינקטים והרגשות של האדם -- הסובייקטיביות וההעדפות האישיות שלו -- מתנגדים.
"בבית שלי אני בעל הבית, ואני מחליט מי ומה נכנס". (עם זאת נותר להגדיר כיצד לזהות את אותו "אני", בעל הבית, ואת רצונו. (בספר התניא עוסק בהרחבה בנושא של שתי הנפשות הקיימות בכל אחד מאיתנו ונלחמות ביניהם כדי לכבוש את ה"עיר קטנה", ז. א. מחשבה דיבור ומעשה של האדם. אבל זה נושא שונה לגמרי שעומד בפני עצמו...)
לסיום, ברצוני לציין את נקודת המבט של הרבי, זכותו תגן עלינו, על נושא המחשבות השליליות:
במקרים רבים, כאשר נשאל הרבי על הנושא של מחשבות מטרידות, יעץ שהדרך הטובה ביותר להתמודד איתם היא להתעלם מהם. תחשוב על משהו אחר ואל תיתן להם מקום. "היסח הדעת" כפי שזה נקרא, כלומר הפניית המחשבה שלך למקום אחר.
זוהי גישה שונה מאוד מהגישות שחוקרות ללא סוף את המחשבות השליליות של האדם ואת הסיבות האפשריות שלהן, מה שלעתים קרובות מחזק אותן עוד יותר ואת הנוכחות המזיקה שלהן בחיינו.
הכלי של השבוע הוא: כשאתה מתמודד עם מחשבות אובססיביות, זכור שאתה האדון של המחשבות שלך. הראש יכול להשתעשע רק במחשבה אחת בכל פעם. אם תבחר למלא את ראשך בחשיבה חיובית, לא יישאר לך מקום לחשיבה שלילית. מובן מאליו שאין כוונתי להציע להתעלם ולא לתת מענה לבעיות שדורשות טיפול. כשמתעוררת בעיה, עבוד על פתרונה. אל תתן הזדמנות להתעסקות בעניין בצורה שמשתקת אותך, ובכך מונעת ממך להתקדם לפתרון הבעיות.
————————————————
דברים טז,יח-כא,ט
תלמוד נדרים לב,ב
댓글